סקירה ספרותית

פרסום סמוי:

פרסום סמוי הוא שיטת פרסום שבה מועברים מסרים שיווקים, תמורת תשלום, בתכנים של אמצעי התקשורת, תוך הסתרה חלקית או מלאה של עובדת העברתם ומעודד את תרבות הצריכה. פרסום סמוי יכול להתקיים בכל אמצעי תקשורת, אך הוא נפוץ במיוחד בקולנוע ובטלוויזיה בתכניות מציאות . מטרת הפנייה של הפרסום הסמוי והפרסום הגלוי כאחד היא שהצרכן יצרוך את המותג שמנסים לפרסם. על מנת שצרכן יצרוך את המוצר עליו לעבור תאליך מיתוג שלושה שלבים מאוד חשובים: חשיפה למותג, לזכור את המותג, לגבש עמדה כלפי המוצר. מוּתָג הוא מונח מתחום השיווק המתאר חברה, מוצר, קו מוצרים או שירות. המונח מותג מתייחס לסך כל העמדות, הרגשות והתפיסות הקיימות אצל הצרכנים בנוגע לאובייקט, ארגון מסוים. מותג הוא למעשה יצירת "יישות", בעולם השיווק: המותג מהווה "יישות נפרדת משל עצמה" (האנשה) עם: ערכים, אופי, "אישיות" ועוד. מטרתו של המשווק היא לייחס למותג ערכים חיוביים, כמו איכות, יוקרה, הנאה או תמורה טובה לכסף. בשנים האחרונות נערכו מחקרים רבים לבדיקת השפעת הפרסום הסמוי על הצופה. הסקירה עוסקת בשאלה האם פרסום סמוי הוא כלי פרסום לגיטימי או מניפולציה על צרכני התקשורת

"לאבות את החיים" בתמונה זו אפשר
לראות כי החברה קשרה קשר של הנאה למותג שלה

"delicious refreshin" בתמונה זו אפשר לראות כי
החברה קשרה קשר של איכות למשקה

תפקיד הפרסומות הסמויות

לפי המאמר של שרון אואש שפורסם ב"עושים תקשורת", הפרסומות ממלאות שני תפקידים מאוד חשובים - תפקיד כלכלי ותפקיד אידולוגי. התפקיד הראשון הוא התפקיד כלכלי מכיוון שהם מציגות לציבור הרחב מגוון גדול של מוצרי צריכה. השני הוא השפעה על ערכים וגישות בחברה. בעקבות כך סוכוניות הפרסום הגדולות ביותר מעסיקות פסיכולוגים וסוציולוגים כדי לדעת אילו דימוים וערכים ימשכו את קהל היעד שאליו רוצים לפנות בצורה הטובה ביותר בתוך שימוש במסר רגשי. יכול להיות שהדבר מסביר את השאלה מדוע אנו קונים מוצרים שאנחנו חושבים שאנחנו צריכים אותו אך כאשר המוצר בידינו אנחנו לא מוציאים בו שימוש.

השפעה של פרסום סמוי על הצופים:

לפי מאמרם של טלי תאני-הררי ותהילה שוואץ אלטשולר שפורסם ב"מסגרות מדיה" (2012) אחד הגורמים המשפעים על הצרכן הוא רמת הבולטות של המותג בתכנית המשודרת והזמן שהוא מופיע בה כלומר כאשר מותג מופיע יותר זמן והוא בולט בתוכנית אנחנו נזכור אותו למשך זמן ארוך יותר . בנוסף כשאר הצופה רואה את אותו מוצר מספר פעמים בתוכניות שונות ובערוצים שונים הצופה יזכור יותר את המוצר כי הוא רואה אותו מספר רב של פעמים במקומות שונים. מלבד זאת, התגלה כי חשיפה של המוצר בתוכנית טלוויזה יוצרת רגש אצל הצופה, הפרסומת פונה לצד הרגשי שלו ולא מעבירה לו מידע על המוצר. בנוסף נמצא באחד המחקרים שאופן הצגת המוצר בתוכנית מסוימת גורמת לעליית המודעות אליו.

לדוגמה כשאר המוצר הוצג באופן ויזואלי ומלווה בהתייחסות מילולית הוא עוזר לעליית המודעות של הצופה במוצר ובסופו של דבר לצריכתו. גם כשאר הפרזנתור משתמשת בו גורם לכך שהמותג הוא חלק בלתי נפרד מהפורמת בתוכנית  והדבר תורם לעליית המודעות למוצר. כאשר נערכו בדיקות על מנת לגלות למה פרסום סמוי משפיעה יותר על הצופים מאשר פרסום רגיל התגלה כי לתוכן הממותג השפעה חיובית יותר ועל כוונות הקנייה של הצופה מנגד תאוריית החשיפה שמציגה כי הצופה מחליט לראות תוכניות טלוויזה ולא פרסומות כלומר הוא רוצה לצפות בדברים שהוא לא ירגיש שמנסים לשכנע אותו לכן כאשר הצופה בוחר לבד מה הוא רוצה לראות המותג שמפורסם בתוכנית זו ההערכה כלפי המוצר עולה באופן חיובי ביחס למותג שפורסם בפרסומות רגיל.

הלן אינגהם "עושים תקשורת" מוסיף מספר שיטות לפרסום סמוי. חלק מהפרסומות פונות אל הצד הרגשי שלנו, הן נותנות לנו תחושה של אשמה או רצון להיות חלק משהו מסוים, לכל אחד מאיתנו יש צורך מהותי להשתייך לחברה ולהיות חלק ממנה. הדימויים של המוצרים שמוצרים בפנינו מעוררים בנו תחושת "שייכות" דימיונית.

בנוסף יש פרסומות שמעבירות לנו "תחושת עוצמה ". גישה נוספת שבה דן היא זו שמעוררת "רצון לחזור לשורשים". הפרסומות הללו נוטות להתמקד ב"ימים הטובים" עם מידה של חום וסנטימנטליות. דוגמה טובה לגישה כזו תהיה הפרסומת בטלוויזיה לסוכריות "ורתרס", שבה אנו רואים סב ונכד ברגע "מיוחד" שבו מעניק הסב לנכדו את סוכריית "ורתרס אוריגינל" הראשונה שלו, בגלל שהוא "ילד מיוחד כל-כך". כצרכנים, אנו ממוקמים בסיטואציה אל-זמנית, שמדגישה את מתן הממתק כביטוי לחיבה, ומבליטה את רעיון המסורת המשפחתית; כלומר, כל הסבים במשפחה העניקו סוכריות "ורתרס" לנכדיהם. בעזרת הפנייה אל תחושת הנוסטלגיה.

מלבד זאת, על פי מאמרו של "יעל דרור", מאתר (2004) "YNET" הפרסומות בטלוויזיה בזמן תוכניות  ריאליטי משפיעות על הצופים בכך שהם מעבירות מסרים לא נכונים וגם לא מדויקים על המוצר המפורסם ומביאים לנו מידה חלקי על אודות המוצר ולא מידע מלא כלומר פניה שכלית. הם גורמות לנו לחשוב שהמוצר "בריא" יותר ממוצרים אחרים למרות שהוא לא, כשאר אנשים רוצים לרדת במשקל ומתאמצים מאוד כדי להגיע למטרה שלהם ואם צופים בפרסומת שמעבירה מסרים לא נכונים זה מרחיק אותם מהמטרה שהם שואפים אליה לדוגמה: בפרסומת של ריבת פירוצ הרבה פעמים הם משתמשים בביטוי "ללא תוספת סוכר" אבל בעצם המקור של תרכובת המוצר מלא בסוכר אז כאשר מופיע לנו "ללא תוספת סוכר" זה לא באמת אומר שיש למוצר כמות קטנה של סוכר ביחס לדברים אחרים ואנשים שלא מבינים במזון חושבים שהוא בריא ושלא מכיל סוכר בכלל למרות שיש בו כמות גדולה של סוכר כך הם מרחיקים אותכם מהמטרה שהציבו לעצמם, אבל אם הפרסומת היתה מעבירה מסרים נכונים אודות המוצר סביר להניח שרוב האנשים שרוצים לרדת במשקל לא היו קונים אותו.

לפי המאמר של צור טאוב, פרויקט אגורה, הוא מסביר כי הפרסומות שהכי משפיעות עלינו הם הפרסומות שאנחנו לא שמים לב אליהן או למוצר המפורסם בפרסומת. פרסומות אלה פונות לצד הרגשי של אנשים והם מוכחות בתור הפרסומות שהכי משפיעות על הצרכנים כי בסופו של דבר הם יגיעו לחנות בה המוצר נמצא הם יראו את המוצר והתת מודע שלהם תקשר אותם למסר הרגשי שהם ראו בפרסומת.

לדוגמה הפרסומות של קוקה קולה פונות למסר הרגשי של הצרכנים ומציגה להם מציאות "וורודה ומושלמת" אז הצרכנים בעצם יצרכו את המוצר שהם ראו בפרסומת לא בגלל שהם אוהבים אותו אלה בגלל שהוא נתן להם מציאות שונה ממש שהם נמצאים בה עכשיו, הפרסומת מציגה מציאות טובה יותר ופעמים רבות הצרכנים יתאכזבו לאחר הצריכה.

יתרונות וחסרונות פרסום סמוי:

לפי מאמר מהכנסת שדנים על פרסום סמוי ("תוכן שיווקי") בשידורי הטלוויזיה (2006) יורם מוקדי מציג יתרון בפרסום הסמוי  ומסביר כי התוכן שיווקי הולך וגובר כי שוק הפרסום צריך לחפש את עצמו מחדש בשביל לפנות לצופה בצורה אחרת. בנוסף לכך הוא טוען כי הצופים לא מעוניינים יותר במבזקי הפרסומות. הטכנולוגיה שמשפיע רבות על הצופה בעולם וגם זה שיש ריבוי של ערוצי טלוויזה גורם לכך שהצופה יכול לזפזפ בין הערוצים כאשר יש הפסקת פרסומות ולכן הוא אינו צופה עוד במבזקי הפרסומות והמפרסמים מוצאים את עצמם בבעיה כי הפרסומות לא אפקטיביות יותר כמו פעם לכן הם נדרשים לחפש דרך אחרת לפנות אל הצופים. יתר על כך, יורם מוקדי מזכיר דרך נוספת שהצופים משמתשים בה על מנת לא לצפות בפרסומות כמו מכשירי הקלטה מתקדמים שמאפשרים להחליט ולדלג על הפרסומות ולא לצפות בהם.

לכן, מוקדי מסביר כי התופעה הופכת להיות פופולרית יותר ויותר. אחד הפתרונות הוא שהמפרסמים יוצרים פורמט שלהם של תוכנית טלוויזיה שלמה על מנת לפרסם את עצמם, לדוגמה בתכנית "המתמחה" חלק מהעלילה מתרחשת בחברה אמריקאית. הם ממשתתפים בייצור מוצר במפעל טוייס אר אס וכך בעצם החברה משולבת בעלילה ומפרסמת את עצמה. בנוסף יש שיטות שבאות לתת את "האני מאמין" של המוצר בדרך פחות בולטת כמו בשילוב מוצרים בתוך שם הסרט למשל מגזין ג'ילט שרץ בשידורי הספורט כבר 15 שנה.

לאומת זאת "דינה פלר" טוענת במאמרו שנדלה "מכיכר השבת" (2014) כי הרבה פעמיים אנשים קונים מוצרים שהם לא באמת רוצים או צריכים רק בגלל שהם ראו את המותג בטלוויזיה והוא נכנס לתת מודע שלהם והם לא שמו לב שהם בעצם ראו את המוצר בפרסומת בעבר ואז לדוגמה כאשר הולכים לחנות שבו נמצא המוצר הם מרגישים דחף לקנות אותו בצורה מיידית בלי לדעת מה הסיבה שהם רוצים לקנות אותו אבל אם הם לא קונים את המוצר ומתאפקים באותו הרגע הם מגלים בסופו של דבר שהם לא באמת רצו את המוצר או היו זקוקים לו לכן מכאן נובעת המסקנה שהפרסומות הסמויות משפיעות במידה רבה מאוד על רוב אנשים כי הם לא רואים את המוצר ובתת מודע שלהם נזכרים בפרסומת והם רוצים לרכוש אותו לכן מכאן נובעת המסקנה שהפרסומות הסמויות גורמות לאנשים לקנות דברים שהם לא רוצים הוא צריכים.

במאמרו של נחמה לאור שנלקח מתוך "רשות השיינה " מוצג עוד חסרון לפרסום הסמוי. כאשר יוצרי התוכנית ועורכיה נאלצים לשים פרסום סמוי בתוכנית שלהם הולך ונרקם מהלך המכניס את גופי הפרסום תחת קורת גג אחת עם היוצרים. 

ריבה ללא תוספת סוכר

                                                                                                        

    

ביקורת על הפרסום הסמוי

לפי כתבה מאת אסף שניידר שפורסמה בידיעות החרונות (2018) שמעביר ביקורת על הפרסום הסמוי לפי דעתו החטא הגדול ביותר מפרק הפתיחה של התוכנית "המרוץ למיליון" נראה כמו איים קטנים של משימות בתוך אוקיינוס של המון פרסומות סמויות כלומר לתוכן השיווקי. לפי דעתו לעתים נראה ש־12 הזוגות הם תפאורה זניחה וצדדית לנסיעה במכוניות "פיאט טיפו" שהיא מרכז ענין לעומת המשתתפים שלא חשובים , לסיור המקיף בחנות איקאה ולמבט הבוחן בשמן הזית של קבוצת יבנה. העין לא צרה חלילה ברצון להתפרנס. בכבוד, וזה גם לא שיש מישהו שלא הכיר את איקאה עד אתמול. אבל היעדר הפרופורציות מותיר רושם של גרידיות מוגזמת ותחושה שבנטו ראינו מעט מדי מרוץ, ויותר מדי מיליונים.

ליאת נטוביץ מעבירה מספר ביקורות על הפרסום הסמוי בישראל במאמרה שפורסם ב NRG "סמי צפייה: הפרסום הסמוי משתלט על המסך" (2013) .  "לאכול טונה זה כמו להזריק חלבונים ישר לוורידים", מסביר עמרם בולדוג לחבריו המאפיונרים בעונה השנייה של הסדרה "הבורר". חייו של בולדוג אף ניצלים בזכות אותה קופסת טונה תמימה שמונחת בכיס חולצתו ובולמת כדור שנורה ישירות לחזהו כך הם שילבו את המוצר . הסכום שעבר מאחורי הקלעים כדי לשדרג את התסריט בהתאם לאינטרס של חברת הטונה, מוערך ב-300,000 ש"ח. במקרה הזה, מועצת הכבלים והלוויין קנסה את חברת 'הוט' ב-90,000 ש"ח בעקבות הפרסום הסמוי האסור.  בנוסף לכך היא מציגה ביקורת חרישה שלפי שוורץ-אלטשולר העיקרון החשוב ביותר הוא שמירה על השיח הציבורי. לכן, לשיטתה, צריך לאכוף בצורה נוקשה פרסום סמוי בתוכני חדשות או סדר יום, ואילו בשאר התכנים יש להעלות למודעות הציבורית כי לעתים התכנית תכלול פרסום סמוי. מדמוני מאוכזב מעמדה זו. "יש דברים יותר חזקים מכלכלה", הוא טוען. "יש בחשיבה הזו משהו עקום – מחר יגידו שבלי פורנוגרפיה ב-12:00 בצהריים המודל הכלכלי יקרוס. אז נתיר אותו? ברגע שהמודל הכלכלי הוא החשוב בחיים, הדרך למטה ברורה".

הסיור המקיף בחנות איקאה 

                                                                                                                  



       

הטונה שהצילה אותי בעונה השנייה של הסדרה "בורר"

הפרסום הסמוי בתכניות בישראל 

 במאמר שפורסם ב"בתוך הקופסה", מאת ענת באלינט(2012) שנת 2007-2004 הם שנים שבה היתה עליה גדולה בכמות הפרסום הסמוי ונרשמה עלייה גדולה במספר ההפרות שקבעה הרשות השנייה.

בשנים אלה הרשות השניה הציגה כי היו 81 הפרות, מתוכם 32 הפרות בשנת 2004 ו 25 הפרות בשנת 2005 ו 23 הפרות בשנת 2006 ו 10 הפרות בשנת 2007. בשנים 2008-2010 היתה עליה נוספת במספר ההפרות שנקבע על ידי הרשות השנייה בשנת 2008 נקבעו 45 הפרות לערוצים 2 ו 10 בגלל פרסום סמוי בשנת 2009 54 הפרות וב 2010 62 הפרות. למרות הניסיון של גופי הפיקוח לאכוף את החוק בנושא הפרסומות הסמויות במשך השניים עדין קיימת הפרת כללים בתדירות גבוהה בהרבה מעבר.

תגובתה של רשות השלטון לדברים אלו:

הפיקוח מתבצע על ידי צפייה אקראית יוזומה בשידורים של הזכיינים והם לא צופים בכל המשדרים לכן הם טוענים כי יכול להיות שיש משדרים שמפרים את החוק והרשות לא רואה אותם  בנוסף לכך היא טוענת שהפעילות של רשות בנושא הפרסום הסמוי מאוד רחבה ואפילו ניתן לראות עליה משמעותית בכמות ההפרות שהרשות קבעה לזכיינים.

גופי הפיקוח על הפרסום בטלוויזיה

במאמר שפורסם במתוך "בתוך הקופסה", מאת ענת באלינט(2012) מוצגב ביעה נוספת הנגרמת על ידי גופי הפיקוח, מאז שנות האלפיים השתנה דגם של הטלוויזיה המסחרית בישראל שינוי עמוק וצופי הטלוויזיה לא מודעים לו ולא במקרה נוצרה מגמה חדשה של שיגשוג הרווחים למעתים ופגיע בציבור הרחב שצורך את התקשורת ולא מודע אליו.

הרשות השניה וטלוויזה ורדיו והמועצה לשידורי כבלים ושידורי לווין גרמו לפער רב בין הכללים העוסקים בפרסום הסמוי לבין ההתנהלות של ערוצי הטלוויזיה. אחד החוקים אוסרים לפרסם תוכן שיווקי. גופי הפיקוח גרמו לפער זה להיווצר בגלל שהם אינם ערכו בדיקות בנושא הפרסום הסמוי כאשר רק התחילה התופע ובעיקר התעסקו לתגובות בעיתונים וגם במקרים שהיא ערכה בדיקה, הבדיקה נמשכה זמן רב התוצאית שהביא היו מהוססות.

בנוסף לכך מוצגת ביקורת נוספת על רשויות הפיקוח כי חלק מפעילות בהיתוג הסמוי הרשות השניה אשמה בו בגלל שהמיתוג הסמוי הוכשרה למעשה בחסות הרשות השנייה, בכך שבמשך השנים אישרה כללים חדשים ותיקנה כללים קיימים והעניקה פרסים מטעם גופים מסחריים בתוכניות ומימון והקלות בהליך אישור התוכניות שמותר לשדר במימון הסכמי חסות. בשנת 2007 נערכו 2 וועדות כאשר משה כחלון יושב ראש ועדת הכלכלה סיכם דיון שני הוועדה ואמר כי פעילות המיתוג סמוי עומדת בניגוד לחוק ויש לאסור אותה לפחות על הסדרה בנושא בחקיקה.
החלטה זו נקבע בגלל עמדתן של היועצת המשפטית של ועדת בכלכלה של הכנסת עו"ד אתי בנדלר, והמשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עו"ד דוידה לחמן-מסר, בדיון. החלטה זו נועדה על מנת לטפל במצב לא הגיוני שהתחיל בשנת 2005 והמשיך בשנת 2006 , שני גופי הפיקוח הציבורים על שוק הטלוויזיה "יתחרו" מי ינהיג מדיניות מתירנית יותר בנוגע לסוגיית המיתוג הסמוי האסור על פי החוק. מדיניות המתירנית זו המשיכה בלי אישור ובניגוד לחוק ונמשך בלי שאף אחד יתנגד. נוצרה היתדרדרות נוספת כאשר הפרסום הסמיו רק היא בראשית דרכו הוא התנהל בדרך חשאית בגלל חשש לצעדי אכיפה וענישה אבל כיום הוא מתנהל בצורה גלויה אפילו בשנים 2009-2008 בעיתון גלובוס פורסמו מדדים חודשיים שהציגו את עסקעות התוכן השיווקי המובילות.

תיקון של ח"כ מיקי רוזנטל (המחנ"צ) לחוק התקשורת (בזק ושידורים) אושר סופית לקריאה שניה ושלישית בועדת המשותפת (הכנסת והכלכלה). התיקון מעגן לראשונה בחקיקה ראשית סימון ברור על תוכן שווקי של הערוצים המסחריים. בתוכן חדשותי, תיעודי ותוכן לילדים ייאסר תוכן שווקי לחלוטין. בנוסף, ייאסר על תוכן שווקי של של מוצרים מזיקים.
ח"כ מיקי רוזנטל מסר: "התיקון הוא הצהרה נורמטיבית חשובה מאין כמותה. לראשונה, המחוקק אומר את עמדתו המפורשת לגבי הפרקטיקה הבעייתית של פרסום סמוי וקובע כללים ברורים בחקיקה ראשית"
הפרסום הסמוי הפך לשוק פרוץ בישראל. מדובר בהטעיה חמורה ומכוונת של הציבור. רוב הציבור כלל לא יודע לזהות תוכן שווקי. לפעמים זה בולט יותר ולעתים קרובות אין לנו מושג שגוף תקשורת חובר לגורמים אינטרסנטים המשלמים כסף רב על מנת לשלב את המוצרים שלהם .

תוכן שיווקי קוקה-קולה כמקרה מבחן:

במאמר שפורסם בהעין  השביעית רשת מצפצפת על הרשות השנייה(2013) הוצגה דרך פעולה שהרשות השניה השתמשה כדי לשמור על החוק. הרשות שנייה התריעה את רשת בגין הפרה הקשורה לפרסום סמוי לקוקה קולה אך ברשת שידרו בכל זאת.
כתוצאה מכך הרשות השניה התחילה בתהליך הפרה והם מציגים כי זאת הפעם השלישית בשנת 2013 שמופעל הליך זה נגד רשת בגלל פרסום סמוי לחברת קוקה קולה בתכנית הבידור המוזיקלית "אקס פקטור".

הסיבות לפתיחת הליך הפרה  נגד רשת בגין פרסום סמוי מרובה לחברת קוקה קולה- בפרק פתיחת העונה של "אקס פקטור" קוקה קולה קיבלה שילוב מוצרים בתוכנית אחת מהן היתה הכוסות של קוקה קולה שהיו על שולחן השופטים.
עוד פרסומת שהוצגה היתה הפס מהלוגו של קוקה קולה הוצג בסוף כל אודישן בנוסף לכך גם הוצגו פחיות ריקות של קוקה קולה בחדר באזור ההמתנה ובחדר המנוחה על הקיר, כסאות היו מעוצבים עם פקקי בקבוקים, והיו גם כסאות בצורת בקבוקי הזכוכית הקלאסיים של קוקה קולה.
לפי דיווח שפורסם ב"דה-מרקר", רשת וקוקה קולה חתמו על הסכם תוכן שיווקי לכן הפרסום הסמוי בתוכנית אקס פקטור לא הגיע בהפתעה.
במסגרת הסכם זה הוחלט כי בפורמט יוצגו באולפן כוסות אדומות( בצבע של המותג) ותשודר תכנית מיוחדת שבה ייבחר כתב צעיר שיופיע בתכנית אינטרנטית בחסות קוקה קולה

בתגובה לפניית "העין השביעית" מסרה דוברת הרשות השנייה, מיטל שגב: "הרשות בדקה את הפרק הראשון של התוכנית 'אקס פקטור' וקבעה כי הפרק הכיל חשיפה פרסומית חורגת למותג קוקה-קולה. יודגש כי הרשות התריעה בפני הזכיין עוד בטרם שידור התוכנית מפני חשיפה למותג זה. לאחר שידור התוכנית פתחה הרשות בהליך הפרה מול רשת, שעלול להוביל לעיצום כספי עבור הזכיין. נוסף לכך דרשה הרשות מרשת להקפיד על הנושא ביתר הפרקים שישודרו".

בעקבות הליך הפרה ובקשה שהרשות השנייה להוציא את כול הפרסום הסמוי של קוקה קולה נאלצה רשת לערוך חלק ניכר מאודישנים שצולמו מראש מחדש ולהוציא מהם את הפרסום הסמוי.

יעל גאוני-שקד, מסרה בתגובה כי "רשת פועלת על-פי כללי הרשות השנייה". רשת שמציגה את עצמה בתור פועל לפי כללי הרשות השנייה טופלה לפני שנה על ידי אותה רשות בגלל פרסום סמוי לקוקה קולה בתכנית בידור מוזיקה אחרת "דה-ווייס". Extraordinary, שבאותה התקופה היתה המיתוג של החברה הוצגה במסך בכול פרק כאשר המתמודדים נבחרו לעלות לשלב הב ואפילו המנחה הציג מספר ביצועים כ . "Extraordinary"

לפי החוקים מותר פרסום לחברת קוקה קולה רק בזמן החסויות ומבזקי הפרסומות.
הליך ההפרה התחיל בשנת 2013 ורשת המשיכה בהתנהלותה.
מהרשות השנייה נמסר אז ל"דה-מרקר" כי "כללי הרשות השנייה אוסרים על חשיפה מוגזמת של גורמים מסחריים בתוכניות.

הפס מאחורי המתמודד

הכיסה מעוצב עם פקקים של קוקה קולה

                    

פחיות קוקה קולה בחדר השופתים

          

                                                                                         

פחיות קוקה קולה באזור המתנה של המשתתפים